ארגון הילדים המוסתרים בבלגיה – מלכ »ר
(traduit par TAL ZIV)
« משה נמשה מהיאור על ידי בת פרעה »
אדולף ניסנהול
אלי ויזל ז »ל אמר בכנס שנערך בניו יורק שהילד היהודי הראשון שניצל היה משה. גם משה ננטש על ידי אימו כדי להגן עליו מפני סכנת המוות שריחפה עליו בשל ציוויו של פרעה להרוג את כל הזכרים הבכורים שנולדו לעבדים העבריים במצרים. משה נמשה מהמים על ידי בת פרעה אשר לא הכירה את זהותו והחביאה אותו במקום המחבוא הטוב ביותר – ארמונו של העריץ.
והילדים המוסתרים ששרדו את המלחמה וניצלו, הפכו לעיתים קרובות הם עצמם לאנשים המצילים אנשים אחרים (רופאים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מחנכים, מרצים, פוליטיקאים במובן היפה של המילה, כמו בדינטר (Badinter) שביטל את עונש המוות, עורכי-דין, כמו סרג’ קלרספלד הנאבק למען שימור זיכרון השואה, סופרים המעניקים חיים לאלו שנספו…) ובקצרה, כולם הם כמו משה המוביל את עמו לארץ המובטחת.
_______________
א. ווילי זעפרן כיהן כדיקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה החופשית של בריסל (ULB); איזי פלק כיהן כדיקאן הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה החופשית של בריסל (ULB);לאון אינגברג, כיהן כדיקאן הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה החופשית של בריסל (ULB); ווילי בוק מייסד המכון ללימודי יהדות; תומאס גרגלי, נשיא המרכז ליצירות חברתיות יהודיות; פרופ’ שאול הראל, שכיהן כנשיא הארגון העולמי לנירולוגיה של ילדים.
משה, עבודת טלאים של אידה אופל, 2014 מידות: 2.20 על 1.55 מטר
המוזיאון היהודי של בלגיה
מה עלה בגורלם של התינוקות המוסתרים?
בתקופת מלחמת העולם השנייה הופרדו תינוקות יהודים רבים מהוריהם בגיל מוקדם מאוד על מנת להסתיר אותם ולתת להם סיכוי להינצל ולשרוד. גם היום סיפורם נותר חבוי בצללי השואה. במשך זמן רב הם נתפסו על ידי האחרים ככאלו שלא סבלו ולכן שתקו ולא סיפרו את זיכרונותיהם. הפרק הבא עוסק במסלול החיים הייחודי מאוד של שורדי השואה הצעירים ביותר, ההשפעה הפסיכולוגית של הטראומה שהם חוו והשיקום שלהם. האם הם מסוגלים לדבר על מה שהם עברו? האם הם עדיין זוכרים את הפרידה המוקדמת כל כך מהוריהם ואת חוויות המלחמה? כיצד הם מבטאים זאת וכיצד הם שיקמו את חייהם? עבודתנו קיבלה את השראתה מהמפגש שנערך עם אחד-עשר שורדי שואה שנולדו בין השנים 1941 ל-1944 ואשר חולקים ביניהם את הסיפור שלהם, את הסבל שהם חוו והמשאבים הנפשיים שעזרו להם להמשיך לחיות.
אדלין פון
« העתיד שייך לאלו בעלי הזיכרון הארוך ביותר » הבעש »ט
מטרות הארגון: ראה Le Moniteur (ילקוט הפרסומים הרשמיים), ה-25 במרץ, 1993:
מתן אפשרות ליהודים שהיו ילדים מוסתרים בתקופת מלחמת העולם השנייה להיפגש אלו עם אלו ולחלוק את סיפוריהם. ייחשב ילד מוסתר: כל יהודי שהיה בשנת 1942 מתחת לגיל 18 והיה חייב להסתתר באופן כלשהו כדי להימלט מציפורני הנאצים.
מתן הזדמנות לשחזר את חוויותיהם ולהעביר את סיפורם לדורות ההמשך.
הוקרת האזרחים הלא יהודים שתוך סיכון חייהם וחירותם הצילו ילדים יהודים מידי הנאצים, וכן פנייה למוזיאון « יד ושם » בירושלים על מנת שאותם מצילים יקבלו מידיו את עיטור « חסיד אומות העולם ».
מאבק באנטישמיות ובכל ביטוי של גזענות וקסנופוביה.
מסירת מידע ועדכונים לחברי הארגון תוך מתן אפשרות להחליף ולשתף ביניהם מידע.
עריכת סדנאות, מפגשי חשיבה, כנסים וימי עיון לציבור הרחב (במוסדות לימוד, במכונים וכו’).
מאבק בהכחשת השואה.
איסוף, תיעוד ופרסום של עדויות הילדים המוסתרים.
ארגון פעילויות תרבות.
נקיטת כל פעולה שנועדה באופן ישיר או עקיף להשגת מטרותיו ובעיקר התקשרות לכל ארגון בלגי או ארגון בינלאומי אחר בעל אותן מטרות.
ארגון הילדים המוסתרים בבלגיה
תקציר היסטורי
למעט היותם נחשבים כשורדי שואה שהצליחו להישאר בחיים, ליהודים שהיו ילדים בתקופת מלחמת העולם השנייה והוסתרו כדי להינצל לא היה מעמד מיוחד. המודעות לייחודיות של מצבם התעוררה בזכות הסרט « כאילו היה זה אתמול » (1980) של מרים אברמוביץ, אשר ראיינה את חברי « ועדת ההגנה היהודית (CDJ) « ואת איבון נברז’אן, המנהלת של « משרד הילודה והילדות » (ONE) אשר הציל ילדים יהודים.
אמא של מרים סברה כי צריך יום אחד להפגיש ביחד את כל אלו שהיו ילדים מוסתרים בתקופת השואה, ובעקבות רעיון זה נערך ב-1991 בניו-יורק הכנס הראשון הבינלאומי של הילדים המוסתרים, בהשתתפות כ-1,600 איש ובנוכחותו של אלי ויזל ז »ל.
בכנס השתתפה משלחת בלגית בלתי רשמית שמנתה 50 איש שהיו ילדים מוסתרים באותה תקופה, יחד עם איבון ג’וזפה, שנחשבה ללוחמת מחתרת חשובה, אנדרה גלן « חסידת אומות העולם », תמרה דנבלון וקבוצת אנשים שהוסתרו כילדים בטירה בז’אמאונה (Jamoigne) והיו נפגשים ביניהם עוד משנת 1986 (ביניהם: דויד אינבלוקי, ז’אק פונקלדר ועוד…). היה זה כנס מרגש בצורה בלתי רגילה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הילדים המוסתרים יצאו ממחבואם, מהדממה שבה שהו כל חייהם והתחילו לדבר, לספר את סיפוריהם ולמסור את עדותם. עם חזרת המשלחת לבלגיה, הוקם שם (וגם בצרפת) ב-1992 הארגון של הילדים המוסתרים כארגון ללא מטרות רווח וא-פוליטי עם תקנון ב-Le Moniteur (ילקוט פרסומים רשמיים) ובחירתה של סופי רכטמן כנשיאת הארגון.
בירושלים נערך הכנס הבינלאומי השני של ארגון הילדים המוסתרים שבו הוצג ספרה של ויויאן טייטלבאום « הדמעות מתחת למסכה » וב-1995 ערך הארגון הבלגי כנס בינלאומי גדול באולם ג’נסון באוניברסיטה החופשית של בריסל (ULB) עם סדנאות שהועברו על ידי המטפל הידוע והכריזמטי זיגי הירש.
ב-1996 קיבל משרד הדואר את ההצעה להנפיק בול לזכרה של איבון נברז’אן, ובהמשך הציג הארגון תערוכה נודדת בשם « הילד המוסתר » בניהולו של ז’אק פונקלדר.
ב-1998 נוסד כתב העת EC Infos ביוזמתם של דויד אינובלוקי ואנה סטלקוביץ – אשר עדכנו את חברי הארגון על ההתקדמות במאבק על קבלת הכרה רשמית במעמד של « הילד המוסתר » והשגת זכויות הנובעות מכך (קצבאות, טיפולים רפואיים, שימוש בתחבורה ציבורית…) דניס בומרדר, שנטל על עצמו את תפקיד העורך הראשי של כתב העת, שילב בין הנושאים החשובים שבו עוסק כתב העת גם את נושא הוקרת המצילים שזכו לתואר « חסידי אומות העולם » הודות למעשי גבורתם. חברי הארגון ממשיכים לספר את סיפורי הישרדותם בבתי ספר וסימון אינובלוקי אמונה על איסוף ותיעוד מכתבי התודה הנשלחים לארגון מהתלמידים שהתרגשו לשמוע את סיפוריהם.
ב-2016, הארגון אשר השיג את יעדיו העיקריים, נאלץ להיפרד משניים מנשיאיו שפעלו ללא חת למען פיתוחו וקידומו: סופי רכטמן וג’רי רובין שהלכו לעולמם. בספטמבר של אותה שנה חגג הארגון 25 שנה בטקס שנערך באולם המהודר של עיריית בריסל. באירוע החגיגי נשא נאום פרנסואה אנגלר, ילד מוסתר לשעבר וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2013.
במהלך שנת 2021 מתכנן הארגון ליישם את תוכנית ההוקרה הלאומית ל »חסידי אומות העולם » בחסות הוד מלכותו, מלך בלגיה.
אדולף ניסנהול
סיפורים
(קטעים)
« הם חששו כשבלבם מקננת תקווה אחת
הם יחזרו והכול יהיה כמו מקודם. »
סופי רכטמן
« ….כדי שהילד יעז מבעד לדמעותיו לחייך לעבר העתיד »
ליליאן לוי (יפו)
גסטפו
« צלצול בדלת. אני פותח את הדלת כשאני נעמד על קצות אצבעותיי. בפתח עומד שוטר בעל מבטא גרמני. הוא בא בשביל האחיין של המשפחה שהסתירה אותי, שזומן כדי לעבוד בגרמניה. אבל אמיל ברח והסתתר ביערות הארדנים. « רבנו והוא עזב. אני לא יודע לאן הוא הלך » אמר האיש שבביתו הוסתרתי. השוטר הנאצי הזועם עזב את המקום כלעומת שבא. הוא הגיע לפה למטרה אחת ולא שם לב לילד היהודי הקטן בן השלוש שעמד מול עיניו. מכיוון שהשכנים ראו אותו יוצא מהבית…בלעדיי, הם הבינו שהמצב שלי הוא « נורמלי » ולא הלשינו עליי… האם הגסטפו הציל את חיי? »
בובלה
מעט זיכרונות ברורים, למעט אחד.
באסטון, מתקפת פון רונדשטט.
התבוסה הגרמנית.
אנחנו ישנים במרתף, מתחת לשולחן
בון פאפא ובון מאמא מחבקים את לילי
» את רואה, אם היינו מתים, אמא שלך הייתה רואה ששמרנו עלייך עד הסוף ».
אווה קמינסקי-ברקייה
« הם רצו לקבור את כולנו באדמה, הם לא ידעו שהיינו זרעים »
פרנסואה אנגלר
במס’ 39
קטע מנאומו בטקס שנערך לרגל 25 שנה להקמת ארגון הילדים המוסתרים בבלגיה.
1
רשימת השמות, העיירות, השנים שבהן ניתנה להן ההכרה מטעם מוזיאון « יד ושם »
2
מפת מקומות המסתור
3
העיירות שבהן היו מקומות המסתור (לפי הא’-ב’)
(מ3 סמכים (של השמות והמקומות) נכתבו על ידי דוריאן סטיבן (קזרן דוסן
Le 4eme de la couverture du livre « Un enfant sans ombre » de Prof. Shaul Harel
מתוך הכריכה האחורית של הספר « ילד ללא צל » של פרופ’ שאול הראל:
« שאול הראל, לשעבר שרלי הילסברג, איבד את צילו כשבשלהי 1942, והוא בן חמש בלבד, נותק ממשפחתו, מסביבתו ומשפתו. בזכות גבורתה של המחתרת היהודית הבלגית ניצל מכבשני אושוויץ, כי הרי לא היה ילד אחד מתחת לגיל שלוש עשרה שנשלח ממחנה המעצר מכלין בבלגיה וחזר חי. מיטלטל בין מקומות מסתור שונים, בודד, ללא יכולת לחשוף את זהותו. הוא למד לשתוק, לבכות ללא דמעות ובעיקר להמשיך הלאה ולשרוד. בתום המלחמה, לאחר שאיבד הורים, אח ואחות, המשיך במאבק ההישרדות שלו; דרך קורותיו במוסדות היתומים בבלגיה, העלייה לישראל, חינוכו במוסדות עליית הנוער ושירותו הצבאי – שבו נפצע קשות – בנה לעצמו צל חדש.
מתוך הכרת תודה על הצלתו החליט להקדיש את חייו לטיפול בילדים. הוא למד רפואה באוניברסיטה העברית והוביל את הקמתם ואת ביסוסם של תחומי התפתחות הילד ונירולוגיית הילדים בישראל. מסלול חייו של שאול הראל מתאר סאגה בלגית-ישראלית המתרחשת החל מתקופת השואה ודרך שנות קיומה של מדינת ישראל. סיפור חייו הוא סיפור של התגברות על טראומה קשה מנשוא ושל מימוש הצלחה מקצועית ואישית כנגד כל הסיכויים – והוא משדר מסר אוניברסלי של הישרדות, של אופטימיות ותקווה ».
Le 4eme de la couverture du livre « A Gift of Life » de Sylvain Brachfeld
מתוך הכריכה האחורית של הספר « החיים במתנה » של סילבן ברכפלד:
הספר « החיים במתנה » של סילבן ברכפלד מתאר את בלגיה תחת כיבוש הנאצי וחושף את דרכי הצלתם והישרדותם של למעלה ממחצית היהודים בארץ זו בתקופה הנוראה ההיא. על אף שאין בספר תיאורי זוועה, קיומו המתמיד של מר המוות והאיום בהשמדה המונית יוצרים תיאורים רויי עוצמה רגשית – דומה לזו שאפיינה את חייהם של היהודים הנרדפים.
« החיים במתנה » הוא גם סיפורם של המצילים – « חסידי אומות העולם » – שסיכנו את חייהם למען הצלת יהודים. הספר שזור בעדויות אנושיות מרתקות שנלקחו מתיקיהם האישיים של ניצולים. כמו כן, לראשונה מתפרסמת רשימה שמית של כל « חסידי אומות העולם » הבלגים עד מועד הדפסתו של הספר בהולנדית.
סילבן ברכפלד נולד באנטוורפן, בלגיה ב-1932. במלחמת העולם השנייה הסתתר יחד עם אמו ואחותו אצל בני זוג נוצרים, ולאחר מכן בבית יתומים קתולי. אחרי המלחמה החל לכתוב לעיתונים יהודיים, עד שנהפך לכתב בעיתון לא יהודי. בצד פעילותו העיתונאית כתב ספרים על היהדות ובעיקר על הקהילה היהודית באנטוורפן ועל השואה כפי שהתרחשה בבלגיה. ברכפלד עלה לישראל ב-1974 יחד עם אשתו ושתי בנותיו. הוא פעל רבות במסגרת « יד ושם » למען ההכרה ב »חסידי אומות העולם ».
Le 4eme de la couverture du livre « Bubelé,
l’enfant à l’ombre » de Adolphe Nysenholc
מתוך הכריכה האחורית של הספר « בוּבלה » של אדולף ניסנהולק:
« מתי זה מחר? כל כך צעיר, אני מסוכן לעצמי ולאחרים. מדוע להורים שלי יש מלחמה ולאחרים פה אין? זה אותי שההורים שלי כבר לא רוצים ». כדי לא להיתפש, מצאה לי אמי מקום מחבוא. « אני אבוא מחר » היא מלמלה ברכות. צעקתי, נאחזתי בה, ביקשתי, התחננתי, התגלגלתי על הרצפה, שנאתי, הצטערתי, ביקשתי סליחה, אמרתי שלא אעשה את זה יותר, שאלתי מה עשיתי רע? מדוע אני מקבל עונש כזה? איך היא יכולה. היא נשכבה לידי לתנומה קלה. כשהתעוררתי, היא כבר לא הייתה שם.
אדולף ניסנהולק הוא מחבר הספר « צ’רלי צ’פלין, תור הזהב של הקומדיה » ושל מחזות תיאטרון עטורי פרסים, כגון « לשרוד, או זיכרון ריק » ו »אמא של מלחמה » ספרו « בוּבלה » מגולל סיפור חיים רגיש ונוגע ללב